גלובליזציה עכשיו....פוסט מסכם

מרץ 2012 - אוקטובר 2012, שבעה חודשים של כתיבה שבועית בבלוג. נראה די מוזר, לסיים את הכתיבה כאן, כתיבה שהחלה כמטלת חובה במסגרת הלמודים שלי במכללה, הפכה לחלק ממני, חשיבה רפלקטיבית על מה התרחש, מה התחדש, מה למדתי ומה הבנתי במהלך הלמודים.

היום סיימתי את העבודה בגלובליזציה, במסגרת הקורס "שלוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה" של דר חגית מישר-טל.תוך כדי עבודה, התחלתי להרהר על מהות הגלובליזציה ועל קשר למאמר שקראתי אתמול בנושא מעורבותה הגוברת של סין ביבשת אפריקה. נראה לי מאד טבעי לכתוב את מסקנותיי בבלוג, להסביר שנגד עינינו, בשקט, ללא רעמי תותחים, קמה לה מעצמה חדשה ,סין. בעוד אנו טרודים במצוקות הכלכליות של העולם המערבי שלנו, צופים בהפגנות באיטליה, יוון, ספרד, תוהים על מלחמה אפשרית נגד אירן, סין כובשת את העולם באמצעות המסחר. קשה למצא היום מוצר שאיננו מיוצר בסין, לא רק בארץ, אלא בעולם כולו.

כיצד יראה העולם שלנו בעוד 20 שנה? באירופה כבר עכשיו מדווחים על כך ש40 אחוזים מתלמידי בתי הספר הם ילדי מהגרים או פליטים שבאו מארצות שונות בתבל: סולמליה, אירן, לוב, סודן, ועוד ועוד...בהרצאתו בהרוורד, מול בוגרי בית הספר לחנוך, מספר פרופסור מרצ'לו סואדז אורזוקו על תפקיד המורה במאה ה-21. בתיכון יוקרתי בסטוקהולם אותו הוא ביקר, הילדים דברו שלוש שפות: שפת אם (תלמידי המהגרים והפליטים הרבים), אנגלית ושוודית. המורים בכתות ,אם כן, חייבים להיות רב תרבותיים כדי להבין את צרכי תלמידיהם ולעזור בשלוב האינטגרציה.

הרפלקציה, היא פה, חלק ממני, עוזרת לי להבין תהליכים ולגלוש בין הנושאים השונים תוך כדי יצירת רשת סבוכה של קישורים חדשים, מסקנות ותובנות. זהו תהליך שנבנה באיטיות תוך כדי כתיבת הפוסטים האלו. ללא ספק, זהו תהליך למידה משמעותי וממושך התורם רבות להעצמת הלומד.

אך השאלה שהעליתי במהלך הכתיבה הייתה מה היה קורה לו כתבתי יומן במקום בלוג אישי פתוח לכל. האפשרות שכל אחד יכול לקרוא את אשר כתבתי לוותה בהרגשה של אי נוחות בתחילת הכתיבה. אך ככל שהזמן עבר, סיבת האי נוחות הוחלפה בתמיהה של מדוע אין יותר מגיבים, מדוע אין יותר קוראים בבלוג שלי?
שאלה זו הובילה אותי למחקר פעולה קטנטן תוך כדי כתיבת הבלוג כדי למצא את התשובה. התחלתי לברר מה קורה אצל הסטודנטים האחרים, האם בבלוגים האחרים יש התגובות רבות יותר? מתי מישהו מגיב בכלל ולמה? מסקנה ראשונה אחרי רפרוף במספר בלוגים מדגמיים הייתה שרוב המגיבים הם החברים הקרובים של כותבי הבלוג. תשובה ממצת יותר קבלתי לאחר שדר גילה קורץ הודיעה על כך שסטודנטים מהחוג למנהל יכנסו לבלוגים שלנו ויגיבו לפוסטים שלנו, על פי בחירתם החופשית. שוב ערכתי קבוצת בקורת אקראית בין הבלוגרים שלנו. למי הסטודנטים הגיבו יותר ומדוע? המסקנה אליה הגעתי היא שמגיבים לאותם בלוגים המהווים איזשהו תחום עינין משותף עם הקוראים. למשל הבלוג של חברתי ליאת זכה בתהילה רבה כאשר היא כתבה על חשיבות החיסונים בו בזמן שנושא החיסונים אצלנו מהוה נושא שנוי במחלוקת.

במקרה שלנו, מטרת כתיבת הבלוג, כפי שאני מבינה אותה , הייתה מטרה לימודית במהותה אשר הכריחה אותנו לחשוב, להסתכל פנימה, ללמוד ולצמוח, חשיבה מאד סוביקטיבית אשר אינה יכולה להוות עיניין לקורא זר ובלתי מעורב. מכאן שהסכוי לזכות בתגובות מקוראים מזדמנים, די קטן ולכן מאכזב. ובכל זאת, כאשר צפיתי במקורות הכניסה לבלוג שלי ראיתי שהיו קוראים מארצות שונות, ארה"ב ,רוסיה, גרמניה וצרפת. מיהם האנשים האלו? במה התענינו? האם אמשיך לכתוב בבלוג גם בעתיד? ומה אכתוב בו? האם אמשיך לכתוב על התהליך הרפלקטיבי אותו אני עוברת, על הצמיחה האישית שלי, או על נושאים המדברים אל לבם של רבים וטובים?

אני חושבת שאנסה לשלב, גם וגם ומי יודע, בסוף כולנו נצא נזכרים.

ומכיוון שנושא הגלובליזציה כה מרתק, אסיים בהצגת סרטון קצר, על Louvre , לא, לא מדובר במוזיאון המפורסם בפריז, אלא בקניון הרהיטים הגדול בעולם. ואם אתם בשלבי בניית בית חלומותיכם, חברה ישראלית-סינית כבר חשבה לעזור לכם, כך שתוכלו לרכוש הכל בסין, בנסיעה מרוכזת אחת של שמונה ימים מלווה באדריכל ישראלי. מובטח לכם חסכון של 50% נטו. הגלובליזציה היא כאן, לטוב ולרע.