שאלה מטרידה שמעסיקה אותי כבר כמה זמן....עוד מסמסטר שעבר... במסגרת
הקורס של דר. גילה לוי עצמון, "מדעי החינוך במאה ה-21", ראינו שעל פי סקרים מקיפים
ואמינים שנערכו במשך מספר שנים, אין הבדל משמעותי בהישגים הלימודיים בקרב התלמידים
שלמדו בעזרת המחשב ואלו שלמדו בשיטה הקונבנציונאלית. גם בקורס של דר. ליאת אייל ראינו ממצא דומה, התקשוב לא הביא את השנוי המיוחל לצמצום הפערים. מצד שני, כאשר
שוחחנו על הפער הדיגיטלי בעולם, בקורס של דר. חגית טל, ראינו שהפערים בין העולם
המערבי והעולם השלישי הולכים וגדלים, דווקא בגלל הפער הדיגיטלי. לכאורה,יש פה פרדוקס,
הרי המחשב והטכנולוגיה גורמים לשנויים אדירים בכל תחומי החיים,אם כן, מדוע זה לא קורה במערכת החינוך?
כיצד מתקבלות תוצאות המחקר? אנו נחשפים ליותר ויותר ממצאים ולומדים על
שיטות מחקר מתקדם. דר. יונה מילר מסבירה על מחקר מתקדם ומחקר איכותני ועוד שיטות
סטטיסטיות רבות להערכה ומדידה. במקביל, ביום שני הקודם, הציגו כמה סטודנטים מהמחזור הקודם את עבודות הסמינריון שלהם, שהתבססו כמובן על שיטות מחקר. ההצגות היו מאלפות,
במיוחד זו של דר. גילה לוי עצמון על הקשר בין ויזואליות ורפואת שניים. אם כן, כיצד
זה יתכן? ושוב השאלה הטרידה אותי בזמן ההרצאות, כיצד יתכן שפרויקטים מתוקשבים כה
מוצלחים אינם מצליחים להביא לשנוי משמעותי בהוראה?
תשובה די ממצאה קבלתי היום מוואי-נט, במאמר " תקציב החינוך עלה,
עדיין חסר כסף".מסתבר שתקציב החינוך הוא השני בגודלו שבין משרדי הממשלה, הוא גדל כל שנה, השנה משל,הוא
מסתכם ב 36.3 מליארד שקל, אך עדיין אינו מספיק ואינו מביא לשנוי משמעותי בהישגי התלמידים . אך אם נסתכל מקרוב לחלוקת העוגה בתוך התקציב הענק
נראה ש 89.9% מיועד עבור שכר המורים,עובדי המנהלה והמשרדים ורק 1.1%עבור "שאר התקציב" , ראו התמונה מטה:
מה זה "שאר התקציב"? לפי התמונה מטה כפי שפורסמה באותו מאמר בווי-נט, ניתן להבין ששארית התקציב מחולקת בין מספר תחומים הקשורים למערכת החנוך: השרות הפסיכולוגי, תקשוב, חינוך לא פורמלי, חינוך טכנלוגי, מתנ"סים ומחקר.
על פי הנתונים, תוכנית התקשוב הלאומית המתוקצבת ב 240 מליון שקלים מיועדת להצבת מחשבים ותשתיות בבית הספר, עד כה היא יושמה ב25% מבתי הספר בארץ. היא אינה כוללת תוכניות פתוח. פרופ. ענת זוהר, יו"ר המזכירות הפדגוגית לשעבר, שמה דגש על חוק המכרזים הנוקשה והמסורבל , לפי הגדרתה, שאינו מאפשר כמעט פתוח תוכניות חדשות: "ממילא כמות הכספים הפנויה ליוזמות חדשות קטנה מאד, אך גם כשנמצא מקור תקציבי, יכולת הפעולה היא מאד מוגבלת, שכן גלגלי הבירוקרטיה נעים בצורה מאד איטית ולא יעילה". לגבי איכות החינוך, היא מוסיפה ש "בגלל המנגנון הקשיח הדגשים במכרזים הם בעקר תקציביים, כך שלפעמים ההשקעה יורדת לטמיון או איכות התוצר ירודה."
אם כן, זאת כנראה הסבה מדוע אין הבדל משמעותי בהישגים במקומות בהם כן תוקצבו בתשתיות ממוחשבות. הברזלים קיימים, והמחקרים צודקים, בהעדר תוכניות למוד חדישות תואמות פעילויות דיגיטליות אינטראקטיביים, המחשב מהוה תוספת רהיט לא משמעותי לנוף הכיתתי.
הפתרון לדעתי, טמון מצד אחד בידיים שלנו, אנשי החינוך, להצעיד קדימה את המערכת כולה, מצד שני במערכת החינוך שצריכה להבין ששנוי איכותי איננו במספר השעות הנלמד בכתה, אלא באיכות הלמידה שם. התוכניות החדשות של משרד החינוך, כמו עוז לתמורה למשל, בתיכונים מגדילות את זמן השהיה בבתי הספר אך אינן מתייחסות כלל לחידוש בתכנים לימודיים דיגיטליים ואופן הטמעתן. התוכנית החדשה מדברת על תוספת של 16 שעות שהיה בבתי הספר,בהם המורים אמורים לטפל פרטנית בתלמידים או לבדוק מבחנים, אך אין תזכור, אפילו במילה אחת ,על למידה חדשנית ודיגיטלית בכתות על ידי מורים מיטביים. הגיע הזמן לשנוי שורשי ומהותי, אחרת בקצב השנויים המסחרר של הגלובליזציה היום, אנו נמצא בקרוב במרחק שנות אור ממערכות חינוך מתקדמות בעולם.
