 |
ערב יום הזכרון. אוירה של עצב ומועקה. תוך כדי הכנות לטקס יום הזיכרון
בהר הרצל,קרסה לפתע מערכת התאורה על קבוצה של עשרות חיילים. כמה נפצעו, אך הקצינה
הילה בצלאלי בת ה20 נהרגה במקום.הלם, כאב בלתי יתואר ומיד ועידת חקירה.
המדיה הגיבה בעשרות תמונות ודיווחים
מהולים בעצב אך גם במידה בלתי נסבלת של חטטנות: תמונות של הכאב הנוראי של המשפחה
לצד תמונותיה היפות והעליזות של הילה ז"ל שהעלתה לפייסבוק שעות ספורות לפני
מותה
.
.
במדור "חורים ברשת"
כותבת אילנה ברודו : "הפער הזה בין התמונות שהועלו לרשתות החברתיות אך לפני כמה שעות
לבין האובדן העכשווי מצמרר וכמעט בלתי נתפס. התמונות חיות, צבעוניות, וההווה שחור
ועצוב. אני לא הכרתי את הילה בצלאל ז"ל, אבל באמצעות התמונות שבגלריה שלה,
קיבלתי הצצה לחייה של צעירה מקסימה, עם שמחת חיים ונקודת מבט ייחודית ומרעננת. יהי
זכרה ברוך".
קורס "טכנולוגיה ולמידה". גם לגילה אותה הרגשה מצמררת. היא פותחת את השיעור
בשאלה נוקבת: האם מותר לחצות את גבולות הפרטיות של
אדם ולהציץ ליומנו האישי בפייסבוק ללא רשותו ? הדעות חלוקות, הויכוח מתלהט...
אני רואה כנגד עיני כיצד באשון לילה עבר הפייסבוק מוטציה: מיומן אישי תמים, סגור ומסוגר של קבוצה קטנה של חברים לכלי תקשורת עוצמתי.
הפוליטיקאים כבר הבחינו בשינוי. בחודש שעבר,בטקס מתוקשר, פתח הנשיא
שלנו חשבון בפייסבוק בעזרתו של מר צוקרברג בעצמו. היום, הוזמנתי לעשות לייק לחשבונו
"הפרטי" של מר נתניהו, אשר מעוניין לשמוע באופן אישי את קולו של כל אזרח ואזרח....ואני
שואלת אתכם, כיצד מישהו יכול עוד לטעון היום שהפייסבוק הוא יומן אישי ותמים? כיצד
מישהו יכול לכעוס כשתמונותיו האינטימיות מאבדות את פרטיותן עם הוצגתן בפייסבוק כאשר מקום זה הפך בנתיים לבמה ענקית פתוחה לכולם והנשלטת על ידי ההמון?
הגיע זמן להפנים, הפייסבוק עבר מוטציה, הוא הפך לכלי תקשורת עוצמתי ובתור שכזה, מטרתו כיום השתנתה ללא הכר: לחשוף ולהיחשף....וכמה שיותר,הרי זה משובח.
